סורה חושך

בשבוע הראשון למלחמה היה ברור שהיא תמשך זמן מה, אבל עדיין לא היה ברור כמה.

אחת החברות שלי הצהירה מיד שהיא חושבת שהמלחמה תיגמר ישר לחנוכה – זה יהיה סימלי ויפה, ניצחון האור על החושך.

זה נראה לי רחוק מדי בזמנו.

חנוכה בא והלך וטובי נרנו כבו לעד השבוע.

רבים אף יותר נפצעו בקרבות העזים.

ההצהרה הבאה שלה הייתה שהמלחמה אולי תגמר עד פסח אבל גם זה מסמן חלום רחוק.

אין שום ספק שזה מדכא נורא.

שמעתי לא מעט קולות בתחילת החג שדיברו על כך שלא יחגגו השנה, כי החיים מרים מכדי לחגוג ואני כאן כדי להזכיר לכם שזו טעות.

אם יש משהו אחד שחנוכה מלמד אותנו הוא שאי אפשר להילחם בחושך, רק להגביר את האור.

והחושך גדול ומפחיד במיוחד השנה – מתהומות חברתיים איומים שכמעט שקענו אליהם אל הרוע שעוטף אותנו מכל עבר.

אז חייבים להדליק את האור.

אנחנו בגזרתנו שקדנו על אור מסוג אחר השבוע.

אנשים תמיד אוהבים חתונות – בימי שגרה בגלל קבבוני הטלה, ובמלחמה כי הלב כל כך משווע לאהבה.

אז השבוע העברנו הילוך לחתונה שלנו שתוכננה מלכתחילה לאמצע ינואר.

הם לא ישברו אותנו, הם לא יצליחו לכבות את האור.