ההיסטוריה חוזרת
עכשיו כשרשמית סיימתי את שנה ב' (הגשתי את הסמינריון!) אתם בטח שואלים – אופיר, תואר במדעי הרוח באמת שווה את כל ההשקעה הזו?
התשובה הקצרה היא כן.
התשובה הארוכה היא שאחרת בחיים לא הייתי לומדת שלמרות שהתפאורה משתנה תכופות – אנשים תמיד יהיו אנשים.
זו יכולה להיות נערה במיתוס מהמאה ה8 לפנה"ס שמתרגשת מכל גבר חדש כי אולי הוא יהיה בעלה,
או בכיר ידוע ברפובליקה הרומית שמתאבל על מות ביתו בטרם עת,
או אלמנה במאה ה15 שנלחמת להשיג צדק מגדרי לנשים.
בזכות הסמינריון זכיתי להכיר את כריסטין דה פיזן מקרוב – האישה הראשונה שידוע לנו שהתפרנסה מכתיבה במשרה מלאה.
חקרתי איך היא מנצלת את היצירות הקאנוניות הגבריות בשביל להעביר "בשפה הגברית" מסרים מהפכניים, מאות שנים לפני המאבק הפמיניסטי הראשון.
וזה פשוט כיף, אין לי מילה אחרת, לדעת שאנחנו לא לבד.
שיש משהו שהוא מעבר למקום, לתרבות או לזמן. שיש איזה יסוד אנושי בנו שתקף בכל מקום.
זה חלק מהחוויה שאני מנסה להעביר בספרים שלי, גם אם דרואידים מכחישים את האנושיות שלהם,
וזו בהחלט חלק מהחוויה שאעביר בהרצאה שלי באייקון הקרוב – הסתכלות מרעננת על סיפורי מלחמת טרויה.
מוזמנים להצטרף אליי לדבר על אנשים ✨
Comentários